"ישנם מעשי קונדס שיישארו עם הנער בבגרותו, לקראת נישואיו, בחייו ועד יום מותו ולפעמים גם שנים לאחר מכן".

1.

שוב זה קרה. באחד הערבים השבוע התקבלה במוקד 100 שיחת טלפון ובצדה השני אמר בחור צעיר: "עליתי על טרמפ והנהג לא מוכן להוריד אותי מהאוטו". שניות לאחר מכן השיחה נותקה. כעבור כמה דקות התקבלה שיחה נוספת במוקד ובה נשמע קול אומר בלחש: "אני נמצא בצומת טול אל-כרם… תאתרו מהר לפני שזה…", והשיחה שוב נותקה.

על רקע הטיפול הכושל בשיחת הטלפון שביצע גיל-עד שער במהלך חטיפת שלושת הנערים התגובה המשטרתית הייתה מהירה: מאות שוטרים הוזעקו, הוקמו מחסומים באזור, ויחידה מיוחדת של מג"ב ומסוק והחלו בביצוע סריקות לאיתור החטוף.

כעבור זמן קצר, ובעקבות כמה פעולות שבוצעו בסיוע חברת הסלולר, איתרו שוטרי המוקד את משפחתו של המתקשר. שוטרי מרחב מוריה ומג"ב הגיעו לדירה שממנה בוצעו השיחות ועצרו את השניים שבצעו את המתיחה. מסתבר שאחד מהם היה קטין כבן 16 והשני מעל גיל 18.

הזכרתי כאן בעבר את אמרתו של אבי שיחי' על השילוב הקטלני בין טיפשות לרשעות. דומה שהשניים הללו נתנו את הדוגמית לשילוב הנ"ל.

רשעות: כי משמעותו של צעד כזה נמדדת בחיי אדם לא פחות מכך. הסיבה שהמשטרה לא עמדה על רגליה עם שיחת הטלפון של גיל שעאר ז"ל, היתה בוודאות בשל אלפי שיחות הטרדה כאלה. לעשות זאת ל א ח ר המקרה זו רשעות שיש בה נגיעות לרציחה ממש.

טיפשות: נו באמת… השוטים הללו חוץ מלומר במשטרה את שמם וכתובתם ולשלוח תמונה עדכנית, עשו הכל כדי להיתפס. וכאן המקום להבהיר כי מי שחושב שכרטיס "סים" שקונים בקיוסק לא ניתן לאתר, אינו מבין מה שכיום כל ילד בעזה יודע…

כעת הם ישלמו את המחיר, מעבר לעונש שיוטל עליהם, הם יצטרכו להתמודד עם שם רע. כי שמם ידוע בקרב סביבתם הקרובה וגם עוד ארבעים שנה יאמרו: "המשועממים האלה שהתקשרו למשטרה וסיכנו חיי אדם".

2.

כאשר ילד מתנהג בצורה התואמת כמה שנתונים מתחתיו מכנים אותו "תינוק".

לאבי שיחי' היה כינוי מחוייך לילדים מעל גיל בר מצווה שמתנהגים מתחת לגילם. "תינוק עם כובע".
די היה בכינוי הזה, כדי לגרום לנו בימי נעורינו למחשבה נוספת לפני מעשה. ולא שתמיד הצלחנו… אך אני זוכר את עצמי בימי נעוריי חושב לעשות משהו ואומר לעצמי…"עזוב, תינוק עם כובע…"

עלינו לדעת שלא כל הנערים מתבגרים באותו רגע. ישנם ילדים בני אחת עשרה שמתנהגים כמו בוגרים בני 20 וישנם בני 14 שעדיין משתובבים במסדרונות ומשפריצים מים על זולתם. חשוב להפנים זאת, ולא לדאוג יתר על המידה על התבגרות מאוחרת, ועם זאת ניתן ליידע אותם, גם אם בצורה מחוייכת ולא פוגעת, שההתנהגות שלהם, איך לומר, לא ממש תואמת את הגיל שלהם… ועם זאת להפנים את המסר בנוגע לגילאי התבגרות משתנים.

כל זאת, בנוגע להתנהגות ילדותית שאמנם אינה מסבה לנו ההורים נחת אך עדיין אין בה כדי לסכן את עתידו של הנער הילדותי. בכל הנוגע ל"שטויות מסוכנות" עלינו להערך בהתאם, ולעשות הכל כדי שלא להגיע למצב הזה.

(למעשה ה"ילד" שבתוכנו מלווה אותנו עד לימי הזקנה והוא זה ששומר על רוח הנעורים. רק שאם אינו בשליטה, הוא עלול להרוס את עתידו).

3.

ראו נא. ילדים ונערים עושים לעיתים מעשי קונדס וזה עובר להם עם הזמן וכולם שוכחים. אך ישנם מעשי קונדס שיישארו עם הנער בבגרותו, לקראת נישואיו, בחייו ועד יום מותו ולפעמים גם שנים לאחר מכן.

אני זוכר את אחד ממחנכיי, הרב גינזבורג מחיפה, שהיה מזכיר את התפילה "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" והסביר שילדים מאכזבים לעיתים את הוריהם וזה חלק מהחיים, אך ישנם שעושים מעשים בלתי הפיכים ויוצרים מצב בו כל ידיעת הוריהם הופכת לריק, והשמחה הגדולה על הולדת הילד מתחלפת במעשה אחד לבהלה גדולה.

אני מאמין שהוא התכוון למקרים שהם הרבה יותר מ"משובת נעורים". דברים שיוצאים מכלל שליטה של הילד/ ההורה/ המשפחה/ המטפל והופכים לנחלת הכלל. כאלה בהם נערים עושים מעשים שיוצאים מכלל שליטה ונעשים לנחלת הציבור עד למצב בלתי הפיך.

4.

לדוגמא: ילד שכועס ובורח מביתו, גם אם הוריו ייאלצו להזמין משטרה, הדבר לא ייזכר לו בעתיד, וגם אם כן, יחייכו כולם "איזה שובב הוא היה". אך נער מגיל 15 וצפונה, שנעלם מהבית / ישיבה. בתחילה ממתינים ליצירת קשר מתוך לחץ גדול. ולאחר מכן בלית ברירה נעשה בירור מקיף אצל חבריו היכן הוא יכול להיות, מה שמגלה להם שהוא נעלם. כשגם זה לא נושא פרי פונים למשטרה וזו מגיעה עם אורות כחולים וכל השכונה יודעת.

וכשהוא חוזר הוא כל כך מתחרט שאין לכם מושג כמה, אבל חייו כמעט לא ישובו להיות כבעבר כי כולם יודעים ותמיד הוא יאלץ לעמוד מול המבט הכואב ולעיתים מאשים של בני משפחתו: "למה עשית לנו את זה? למה עשית את זה לעצמך".

זו דוגמא יחסית רגועה לשלל דוגמאות שעל חלקן לא ניתן לכתוב. הצד השווה שבכולן, הוא משובת נערים שהיא בבחינת מעוות ש(כמעט) אינו יכול לתקון. כלומר, יכול הנער להשתנות לגמרי, אבל הכתם הזה ידבק. אין מה לעשות.

ראוי להדגיש שגם נערים כאלו יכולים להשתקם ולעמוד על רגליהם אך התהליך הרבה יותר קשה בגלל המשקולת הכבדה שהניחו על צווארם בתקופת נעוריהם.

5.

וכאן ישנו איזשהו מלכוד. כי ישנם הורים שיודעים שהנער או הבחור פועלים בדרך לא ראויה ואף מסוכנת, אך הם חשים חסרי אונים ומדחיקים את הבעיה.

בעיה אינה נפתרת בכך שמדחיקים אותה, ובעצם הם ממתינים עד שהדברים יתפרסמו, ותודבק הסטיגמה, ורק אז, כשאין ברירה הנער הולך לטיפול אך רק לאחר שמשלמים מחיר שאגב, מקשה גם על הטיפול.

כדי למנוע את המלכוד הזה, על ההורים ברגע שמזהים התנהגות ילדותית מסוכנת, לפנות לטיפול כדי למנוע את הנורא מכל.

6.

מה עושים?

קודם כל מכוונים היטב בתפילה "למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" שבורא עולם יסייע בידינו לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ד' יראי אלוקים אנשי אמת…

מלבד זאת מוצע בזה לשוחח עם הנערים על המצבים הללו. שתמיד יראו לא רק את הסיפוק/הכעס/המרד שמול עיניהם אלא שיבינו אילו משמעויות יש למעשיהם. שגם אם ברצונם לריב או לעשות מעשה המנוגד לערכים עליהם חונכו, עליהם לדאוג לכך שיהיה זה מעוות שיוכל לתקון. אינו דומה נער שדברים אלה נאמרו לו בפירוש לנער שמעולם לא נתן את דעתו למשמעות הרחבה של מעשיו. לפעמים נער מקבל חכמה ותבונה משיחה כזו, וגם חוסר השליטה שלו ייעשה בשליטה.

ועדיין זקוקים אנו לסייעתא דישמיא כי יש מקרים שיוצאים מכלל שליטה, נערים יכולים להכות זה את זה ופעם בכמה שנים גם יתרחש חלילה אסון מהכאה תמימה ועל זה באמת אין לנו שליטה. מטרת מאמר זה היא לכסות את רוב המקרים שלו היו נדברים עליהם מראש – הם כלל לא היו מתרחשים.

• טורו של חיים ולדר 'אות חיים' מתפרסם במוסף יתד נאמן

האתר של חיים ולדר